פוסט מהיר בבלוג מאפריל 2020 התחיל את העניינים מוקדם, והביא את התחזית שאחרי שהמגיפה שלנו תסתיים סוף סוף, תהיה לנו שנות 20 שואגות שניות. "לפני 100 שנה: בחירות, וירוס וזעקה של צעירים מאוכזבים", עמדה בכותרת בוושינגטון פוסט באוקטובר לסיפור שמביא השוואות מרמזות בין שני העשורים שמפרידים ביניהם מאה שנות היסטוריה. כשצלענו לשנת 2021, ההשוואות עלו. "שנות ה-20 שאגו אחרי מגיפה, ושנות ה-20 ינסו", זרקו מחשבות מהנות הצידה, עם זאת,

עם זאת, מלבד מחשבות מהנות, רפלקס ה"הממ" שלי בהשוואות היסטוריות חזק, והוא חודד עוד יותר על ידי ה"האם זה פשיזם?" מלחמות 2016–21. לפחות היסטוריון אחד משנות ה-20 שאליו פניתי לראיון ליצירה זו אמר שהתחזית של "שנות ה-20 החדשה" הייתה כל כך מתוחה עד שלא כדאי לחקור אותה. סטיב לוין, שהתמקד בנקודות השוואה כלכליות ביצירה ההיא במרקר, חשב גם הוא: כנראה שלא. LeVine מציין כמה מפתחות

הרעיון של "שנות ה-20 החדשות" אולי לא יעבוד – היו הרבה יותר צעירים בארצות הברית אז מאשר עכשיו; חזרה על ההמצאות והתגליות המשתנות את העולם של שנות ה-20 תהיה הפתעה גדולה לאותם כלכלנים המאמינים כי אנו נמצאים בתקופת יובש בהמצאה מאז שנות ה-70. במאמר שלו ב-Businessweek, פיטר קוי מסכים במידה רבה, וכותב, "בסבירות גבוהה
ארה"ב תמשיך להיאבק ב"חילוני".

טיפוגרפיה צריכה להיות קלה:

בכל מקרה, בואו נגיע לכיף הזה. ספר משמח מאוד לקריאה על העשור הוא רק אתמול של פרדריק לואיס אלן: היסטוריה בלתי פורמלית של שנות העשרים, שאלן – עיתונאי כחול-דם ועורך ב-Harper's – הוציא לאור בשנת 1931. הספר מתאר את כל התנועה והתנועה שהופכת את העשור לסקסי, ונראה כי אינו מחמיץ אופנה. בין האובססיות החולפות אלן קטלוגים הם "השיגעון הפתאומי והמכריע לאסקימו פאי" שגרם למחיר של

I describe the “fun” parts of Only Yesterday because they’re wonderful, but also to make a point about the origin story we’ve learned about the mood of the ’20s. Looking back at Allen’s work from the vantage point of 1986, historian David M. Kennedy argued that the biggest failing of the book was its lack of historical depth: “Rarely did Allen forge an explanatory chain whose links ran back more deeply into the past than 1917.” And indeed, Allen seemed to blame World War I for every ash-covered carpet and scarred dining table. Young people who had been overseas and seen so much blood were not ready to conform, Allen wrote:

Allen is also really good at describing parties—or, at least, the ones the middle class and upper class attended. The historian wrote about how women taking up smoking had “strewed the dinner table with their ashes, snatched a puff between the acts, invaded the masculine sanctity of the club car, and forced department stores to place ornamental ash-trays between the chairs in their women’s shoe departments.” In what I think may be the best passage in the book, Allen described the way 1920s partygoers stepped all over every previous genteel convention:

Anyway, let’s get to that fun. A very joyful book to read about the decade is Frederick Lewis Allen’s Only Yesterday: An Informal History of the 1920s, which Allen—a blueblood journalist and editor at Harper’s—published in 1931. The book chronicles all of the movement and motion that makes the decade sexy, and doesn’t seem to miss a fad.

The property, complete with a 30-seat screening room, a 100-seat amphitheater and a swimming pond with sandy beach and outdoor shower, was asking about $40 million, but J. Lo managed to make it hers for $28 million. As the Bronx native acquires a new home in California, she is trying to sell a gated compound.

A designer knows he has achieved perfection not when there is nothing left to add, but when there is nothing left to take away.

Allen is also really good at describing parties—or, at least, the ones the middle class and upper class attended. The historian wrote about how women taking up smoking had “strewed the dinner table with their ashes, snatched a puff between the acts, invaded the masculine sanctity of the club car.

Popular in human interest:

• Parents Are Fed Up With Their Kids’ Expensive Berry Habits
• 15 Mother’s Day Gifts for the Burned-Out Mom in Your Life
• Really Though, What Jeans Are in Style Now?
• Don’t Fall for Fertility Fearmongering About Trans Men

Perhaps by remembering the twenties merely as an enchanting series of novelties or the crude afterthought of a simpler past, we preserve the illusion of our own simple innocence,” mused historian Paula Fass in the introduction to her book The Damned and the Beautiful: American Youth in the 1920s.